<h1>ראבי"ה סימן אלף י"ב</h1>
<h2>דף כג:</h2>
בפרק כיצד הרגל רבים משתבשים בשמועה זאת. דאיבעיא להו פי פרה כחצר הניזק דמי או כחצר המזיק דמי ואי אמרינן כחצר המזיק דמי שן דחייב רחמנא היכי משכחת לה. ומשני כגון שנתחככה בכותל להנאתה וטינפה פירות להנאתה. ופריך מדכתיב כאשר יבער הגלל עד תומו. ומשני דשף צלמי או דפסאי פסואי. וקשיא לכל רבותינו ליפשוט ליה ממתניתין דתנן (י"ט ע"ב) כיצד השן מועדת וכו' עד הבהמה מועדת לאכול פירות וירקות אכלה כסות או כלים משלמת חצי נזק בד"א ברשות הניזק וכו', אלמא דחייב באכילה ממש. ודוחקים לפרש דהך אכלה אינו אכילה ממש אלא לשון השחתה כדכתיב (שמות כ"ב ה') ונאכל גדיש, כי אכל(ו) את יעקב (תהלים ע"ט). דבורת בלע"ז. ושגגה היא דא"כ מה לי השחתת פירות וירקות מה לי כלים מה שינוי בזה מזה. ותו דקתני עלה ואם נהנית משלמת מה שנהנית, ומפר' בגמרא (כ' ע"א) דמי עמיר או דמי שעורים בזול. אלמא דבאכילה מיירי. אלא הכי עיקרא דמילתא. דלא איבעיא לן אלא בכגון שפשע קצת בדבר שתפס הלחם לפני פיה או לא שמר כראוי, והתם מספקא לן אי כחצר המזיק שלא היה לו ליכנס לחצר המזיק ופשע בעצמו, ה"נ פשע. ולישנא מוכחא כדבריי, מדקאמר (כ"ג ע"ב) מאי בעי ידך בפומא דכלבאי. אבל לפתרון רבותי' אינו מיושב הלשון. וה"פ סתם דלתות חתורות אצל הכלב (כ"ג ע"א), הנה לא שמר שמירה מעולה (והך) [והוי] כאילו שיסה הכלב לאוכלו, דדרך הכלב להריח כדאמרינן בפרק כל שעה (פסחים ל"א ע"ב) כל שאין הכלב יכול לחפש אחריו והוא ג' טפחים, והיה לו לסגור (בתוכה) [בתיבה] או להניח שם שומר. ומדקא מחייב אפ"ה אחררה נזק שלם, ש"מ כחצר הניזק דמי. ופריך ואי כחצר המזיק דמי שן דחייב רחמנא דנפקא לן מובער היכי משכחת לה, ד[מ]ההוא קרא ובער אקשי לה תלמודא ואוקי לה דאכלה בגדיש דבעל חררה, נמצא דקרא משמע ליה למתרץ דמיירי אפילו היכא שפשע קצת כדאמרינן סתם דלתות חתורות הן אצל הכלב, ומשמע ליה נמי באכילה ממש. ומשני לה בכגון שטינף החררה, ואכל דחררה לשון השחתה, ולדבר זה אינו פושע. ונתחככה וטינפה פירות נקט להו כחדא משום דבפ"ק (ג' ע"א) נקיט להו בהדדי. ופירות נמי לאו דוקא, אבל אכלה פירות אי אפשר לפרש כן כמו שהוכחתי, אלא ממש אכילה. אבל בשלא פשע ואכל פירות בחצר הניזק פשוט דחייב כדתנן. והיינו דפשיט לו משיסה בו הכלב ומהשיך בו הנחש שפושע קצת ודומה לעניין הבעיא. כן נראה לי. אבי העזרי.
